כשהעם קיבל את התורה
שבועות (שָׁבוּעוֹת — «שבועות») נחוג בו׳ בסיון, ביום החמישים אחרי פסח. שמו מן שבעת שבועות ספירת העומר, הקושרים את יציאת מצרים למתן תורה.
ביום זה, על פי המסורת, קיבל העם את התורה בהר סיני — מתוך רעם, ברק ואש. אין זה רק זכר לאירוע: בכל שנה חיים את שבועות כקבלת תורה מחודשת.
שבועות הוא גם חג הקציר והביכורים. לכן אל מורא סיני מצטרפים ירק ופרחים, חלב ודבש: מתנת התורה ומתנת הארץ נפגשות על שולחן אחד.
שבועות באזרבייג'אן
אזרבייג'אן היא ביתה של אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם ובעלת מסורת ארוכה של סובלנות בין-דתית. בשבועות מקשטים את בתי הכנסת של באקו וקובה בירק, קוראים בתורה ובמגילת רות, ועורכים שולחנות חלביים.
מקום מיוחד שמור לקרסנאיה סלובודה (קירמיזי קסבה) שליד קובה — אחד המקומות המעטים בעולם שבהם חיים יהודי ההרים בריכוז. שם מקבלים את שבועות כל הקהילה, בלימוד הלילה, במנגינות ג'והוריות עתיקות ובמאכלי חג משלהם.

להיכנס אל החג
שלושה צדדים של שבועות — ההתגלות בסיני, התורה ומנהגיה, שולחן החג החלבי.

נעשה ונשמע
«נעשה ונשמע» — קיבל העם את התורה בכל לבו, בטרם ידעהּ.
החג במספרים
שבועות חל בו׳ בסיון (מחוץ לארץ ישראל ו׳–ז׳) ומסיים את ספירת העומר. בלוח הגרגוריאני, בדרך כלל סוף מאי או תחילת יוני.
